Vayedaber

Shvouoth

Daf 20b

משנה: כָּֽפְרוּ שְׁנֵיהֶם כְּאַחַת שְׁנֵיהֶן חַייָבִין. בְּזֶה אַחַר זֶה הָרִאשׁוֹן חַייָב וְהַשֵּׁנִי פָטוּר. כָּפַר אֶחָד וְהוֹדָה אֶחָד הַכּוֹפֵר חַייָב. הָיוּ שְׁתֵּי כִתֵּי עֵדִים כָּֽפְרָה הָרִאשׁוֹנָה וְאַחַר כָּךְ כָּֽפְרָה הַשְּׁנִייָה 20b שְׁתֵּיהֶן חַייָבוֹת מִפְּנֵי שֶׁהָעֵדוּת יְכוֹלָה לְהִתְקַיֵּם בִּשְׁתֵּיהֶן׃

Traduction

Si les deux témoins ont nié en même temps, ils sont tous deux condamnables; mais s’ils ont nié l’un après l’autre, le premier seul est coupable, non le second. Si l’un a nié et l’autre a reconnu la véracité, le négateur seule est coupable. S’il y avait deux séries de témoins, dont la première a nié d’abord, puis la seconde, toute deux sont coupables; car par chacune d’elles le témoignage pouvait être valable.

Pnei Moshe non traduit

מתני' כפרו שניהן כאחת. בתוך כדי דיבור:

בזה אחר זה. שהיה בין זה לזה יותר מכדי דיבור הראשון חייב אבל השני פטור שכיון שכפר הראשון שוב אין השני שהוא יחידי ראוי להעיד:

כפר אחד והודה אחד הכופר חייב. והמודה פטור ואע''ג דפשיטא הוא הכא במאי עסקינן כגון שכפרו שניהן וחזר והודה אחד מהן תוך כדי דיבור והא קמ''ל דמהו דתימא הא דברישא תוך כדי דיבור מהני הני מילי כפירה וכפירה בתרי גברי אי נמי כפירה והודאה בחד גברא דהא נמי שמעינן לה מרישא דקתני שניהן חייבין ואמאי השני חייב הא כבר כפר הראשון אלא לאו משום דהיה יכול לחזור ולהודות תוך כדי דיבור אבל כפירה והודאה בתרי גברי אימא לא מהני קמ''ל:

שתיהן חייבות. בגמרא התם פריך ראשונה אמאי חייבת הא קיימא כת שנייה ומה שהפסידוהו הראשונים בכפירתן ומשני דמתני' איירי כגון שהיו העדים של כת שנייה קרובין בנשותיהן שלא היו כשרים להעיד בשעה שכפרה כת הראשונה וכי תימא למה לי למיתנייה הרי אין כאן עדות אלא כת הראשונה בלבד איצטריך דמיירי שהיו נשותיהן גוססות דמהו דתימא הואיל ורוב גוססין למיתה הוו להו כאילו מתו ותפטר כת ראשונה דהא עכשיו קיימא כת שניה קמ''ל דהשתא מיהא לא שכיב ואפי' שתיהן הן גוססות אמרינן בהו דאכתי השתא מיהת לא שכיבו ונמצא שלא היה שם בשעת כפירה אלא כת ראשונה בלבד ולפיכך חייבין:

היו שתי כיתי עדים. וכפרה ראשונה ואח''כ כפרה השנייה שתיהן חייבות:

הלכה: כָּֽפְרוּ שְׁנֵיהֶן כְּאַחַת כול'. הִפְרִישׁוּ קָרְבָּן וְאָֽמְרוּ. הֲרֵי אָנוּ הוֹלְכִין לִכְפוֹר בְּבֵית דִּין. הָדָא הִיא דְתַנֵּי רִבִּי חִייָה. קָרְבָּנ֤וֹ לַיי עַל נִזְר֔וֹ. שֶׁיַּקְדִּים נִזְרוֹ לְקָרְבָּנוֹ וְלֹא שֶׁיִּקְדּוֹם קָרְבָּנוֹ לְנִזְרוֹ. נִשְׁבְּעוּ חוּץ לְבֵית דִּין הִפְרִישׁוּ קָרְבָּנָן וְאָֽמְרוּ. הֲרֵי אָנוּ הוֹלְכִין לִכְפוֹר בְּבֵית דִּין. מָה אַתְּ עֲבִיד לֵיהּ. כְּמִי שֶׁקָּדַם חֶטְאוֹ לְקָרְבָּנוֹ אוֹ מֵאַחַר שֶׁאֵין חַייָבִין אֶלָּא בְבֵית דִּין כְּמִי שֶׁקָּדַם קָרְבָּנָם לַחֲטָאָם.

Traduction

Si après avoir été sollicités pour témoigner et avant de jurer, ils ont désigné leurs sacrifices, en disant: ''nous allons nier ce témoignage en justice'' le sacrifice prévu pour le serment futur est nul. C’est ainsi que R. Hiya a enseigné (92)(Nazir 2, 9) et 3, 2.: de l’expression son sacrifice à l’Eternel, etc. (Nb 6, 21), on déduit que la période du Naziréat devra précéder la désignation du sacrifice final; mais à l’inverse, la désignation du sacrifice en vue du Naziréat ultérieur est non avenue. S’ils ont juré en dehors du tribunal, puis n’ayant pas nié en justice ils désignent le sacrifice, en disant: nous allons nier maintenant au tribunal, suppose-t-on qu’en raison du serment proféré hors du tribunal on admet que ce soit un commencement de péché justifiant la destination du sacrifice, ou non, parce qu’il n’y a de culpabilité qu’en niant devant le tribunal, et par suite la désignation a précédé le péché? (question non résolue).

Pnei Moshe non traduit

גמ' הפרישו קרבנן. אחר שתבען זה להעיד לוי ועדיין לא נשבעו אלא שאמרו הרי אנו הולכין לכפור בעדות זו בב''ד ולישבע ועל שבועה שעתידין לישבע הפרישו הקרבן:

הדא היא דתני ר' חייא. בפ''ב דנזיר הלכה ט' קרבנו לה' על נזרו כתיב שיקדים נזרו קודם שהפריש לקרבנו ולא שיקדים קרבנו לנזרו שאם הפריש קרבן על מה שעתיד ליזור לאו הפרשה היא דהויא קרבנו קודם לחטאו וה''נ לאו כלום הוא:

נשבעו חוץ לב''ד. ועדיין לא כפרו בב''ד וקי''ל דהכפירה צריך שיהא בב''ד אבל אכפירה דחוץ לב''ד לא מיחייבי והפרישו קרבנן ואמרו הרי אנו הולכין לכפור בב''ד:

מה את עביד ליה. מי נימא דהואיל והשבועה שחוץ לב''ד הוי שבועה כמי שקדם חטאם לקרבנם דהשבועה שנשבע והתחלת חטא הויא והויא הפרשה או דלמא מאחר שאין חייבין על הכפירה אלא בב''ד אכתי לא קדם החטא מיקרי וכמי שקדם קרבנם לחטאם הויא ולאו הפרשה היא ולא איפשיט':

כֵּינִי מַתְנִיתָה. כָּפַר אֶחָד וְהוֹדָה אֶחָד הַכּוֹפֵר חַייָב. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. מַתְנִיתָה וְהוּא שֶׁיַּחֲזוֹר בּוֹ שֵׁינִי בְתוֹךְ כְּדֵי דִיבּוּר הָרִאשׁוֹן. שֶׁאִם יַחֲזוֹר בּוֹ רִאשׁוֹן מְקַבְּלִין אוֹתוֹ. נַעֲשֶׂה שֵׁינִי רִאשׁוֹן.

Traduction

Le texte de notre Mishna dit: ''Si l’un a nié et l’autre a reconnu la véracité, le négateur seul est coupable''. Ce texte mishnique, dit R. Yossé, n’est pas superflu, car il s’agit du cas où (après la négation des 2 témoins) le second a de suite renoncé à sa première assertion négative; le premier est alors seul coupable, car il serait aussi recevable que le second à se reprendre.

Pnei Moshe non traduit

כיני מתניתא וכו'. משום דקשיא ליה דמשנה שאינה צריכה היא דהשתא ברישא בכפרו זה אחר זה קתני הראשון חייב בהודה אחד פשיטא הוא דהכופר חייב והלכך קאמר כיני מתני' בבא זו במתני' דשפיר איצטריך וכדמפרש ר' יוסי לקמיה:

מתניתא. הכי מיירי והוא שיחזור בו שני בתוך כדי דיבור הראשון וכלומר דהכא במאי עסקינן כגון שכפרו שניהן בתחל' וחזר השני והודה בתוך כדי דבורו הראשון שלו שכפר בתחל':

שאם יחזור בו הראשון מקבלין אותו נעשה שני ראשון. כלומר דטעמא דחייב הראשון משום שגם הוא היה יכול לחזור בו תוך כדי דבורו של השני ואם היה חוזר בו היו מקבלין אותו והא קמ''ל דנעשה שני ראשון וכלומר דדין השני ג''כ הוא להראשון דכמו שהשני יכול לחזור בו תוך כדי דיבורו כך הראשון יכול לחזור בו תוך כדי דיבורו של השני שהכל בתוך כדי דיבור אחד הוא:

Shvouoth

Daf 21a

משנה: מַשְׁבִּיעַ אֲנִי עֲלֵיכֶם אִם לֹא תָבוֹאוּ וּתְעִידוּנִי שֶׁיֶּשׁ לִי בְיַד פְּלוֹנִי פִּיקָּדוֹן וּתְשׂוּמֶת יָד וְגָזֵל וַאֲבֵדָה. שְׁבוּעָה שֶׁאֵין אָנוּ יוֹדְעִין לְךָ עֵדוּת אֵין חַייָבִין אֶלָּא אַחַת. שְׁבוּעָה שֶׁאֵין אָנוּ יוֹדְעִין שֶׁיֶּשׁ לְךָ בְּיַד פְּלוֹנִי פִּיקָּדוֹן וּתְשׂוּמֶת יָד וְגָזֵל וַאֲבֵדָה חַייָבִין עַל כָּל אַחַת וְאַחַת. מַשְׁבִּיעַ אֲנִי עֲלֵיכֶם אִם לֹא תָבוֹאוּ וּתְעִידוּנִי שֶׁיֶּשׁ לִי בְיַד פְּלוֹנִי פִּקְדוֹן חִטִּין וּשְׂעוֹרִין וְכוּסְּמִין. שְׁבוּעָה שֶׁאֵין אָנוּ יוֹדְעִין לְךָ עֵדוּת, אֵין חַייָבִין אֶלָּא אֶחָת. שְׁבוּעָה שֶׁאֵין אָנוּ יוֹדְעִין לְךָ עֵדוּת שֶׁיֶּשׁ לְךָ בְּיַד פְּלוֹנִי חִטִּין וּשְׂעוֹרִין וְכוּסְּמִין, חַייָבִין עַל כָּל אַחַת וְאֶחָת׃

Traduction

Quelqu’un dit aux témoins: ''Je vous conjure de venir témoigner que j’ai à réclamer dans la possession d’un tel un dépôt, ou un prêt, ou un vol, ou un objet perdu''; sur quoi ils jurent n’avoir pas de témoignage à lui donner; ils ne sont qu’une fois coupables pour le tout. Mais s’ils précisent le serment et disent: ''Nous jurons ne pas savoir que tu as à réclamer d’un tel un dépôt, ni un prêt, ni un vol, ni une perte'', ils sont coupables pour chacune de ces assertions. S’il dit: ''Je vous conjure de venir témoigner que j’ai à réclamer d’un tel un dépôt de froment, d’orge, d’épeautre'', et ils répondent en jurant n’avoir pas connaissance qu’ils doivent témoigner pour lui, ils ne sont qu’une fois coupables; mais s’ils précisent le serment et disent: ''Nous jurons ne pas savoir témoigner pour toi que tu aies à réclamer d’un tel du froment, ni de l’orge, ni de l’épeautre'', ils sont condamnables pour chacune de ces assertions.

Pnei Moshe non traduit

מתני' ותשומת יד. הלואה ששם בידו ממון:

ואבידה. שמצא אבידתי:

חטין ושעורין וכוסמין. רישא אשמעינן מין אחד ותביעות חלוקות וסיפא אשמעינן תביעה א' כולם פקדון ומינין חלוקין:

משנה: מַשְׁבִּיעַ אֲנִי עֲלֵיכֶם אִם לֹא תָבוֹאוּ וּתְעִידוּנִי שֶׁיֶּשׁ לִי בְיַד פְּלוֹנִי נֶזֶק וַחֲצִי נֶזֶק תַשְׁלוּמֵי כֶפֶל תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה שֶׁאָנַס אִישׁ פְּלוֹנִי וּפִתָּה אֶת בִּתִּי וְשֶׁהִכַּנִי בְנִי וְשֶׁחָבַל בִּי חֲבֵרִי וְשֶׁהִדְלִיק אֶת גְּדִישִׁי בְיוֹם הַכִּפּוּרִים הֲרֵי אֵילּוּ חַייָבִין׃

Traduction

Quelqu’un dit: ''je vous conjure de venir témoigner que j’ai le droit de réclamer à un tel un dédommagement ou un demi dédommagement, ou le paiement du double, du quadruple, du quintuple, ou: qu’un tel a violé ma fille, ou qu’il a séduit ma fille, ou que mon fils m’a frappé, ou qu’un tel m’a blessé, ou a brûlé mes gerbes de blé au jour du Grand Pardon'', ils sont condamnables s’ils s’abstiennent.

Pnei Moshe non traduit

מתני' נזק וחצי נזק. בחצי נזק צרורות דממונא הוא ולא קנסא דבדבר של קנס אין העדים חייבין:

תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה. משום קרנא:

שאנס. משום בושת ופגם דממונא הוא:

ושהכני בני. הכאה שאין בה חבורה שאינו חייב עליה מיתה וכיון דליכא מיתה איכא ממון:

ביום הכפורי'. דאע''ג דענוש כרת איכא חיוב ממון:

הלכה: מַשְׁבִּיעַ אֲנִי עֲלֵיכֶם אִם לֹא תָבוֹאוּ וּתְעִידוּנִי כול'. וּמְנַיִין שֶׁאֵינוֹ מְדַבֵּר אֶלָּא בִתְבִיעַת מָמוֹן. אָמַר רִבִּי לִיעֶזֶר. נֶאֱמַר כָּאן אוֹיִים וְנֶאֱמַר אוֹיִים בְּפִקָּדוֹן. מָה אוֹיִים הָאֲמוּרִים בְּפִקָּדוֹן אֵינוֹ מְדַבֵּר אֶלָּא בִתְבִיעַת מָמוֹן. אַף אוֹיִים הָאֲמוּרִים כָּאן אֵינוֹ מְדַבֵּר אֶלָּא בִתְבִיעַת מָמוֹן. אוּיֵי רוֹצֵחַ יוֹכִיחוּ שֶׁאֵינָן מְדַבְּרִין בִּתְבִיעַת מָמוֹן. דָּנִין אוֹיִין שֶׁיֵּשׁ עִמָּהֶן שְׁבוּעָה מֵאוֹיִין שֶׁיֵּשׁ עִמָּהֶן שְׁבוּעָה. וְאַל יוֹכִיחוּ אוֹיֵי רוֹצֵחַ שֶׁאֵין עִמָּהֶן שְׁבוּעָה. אוֹיֵי סוֹטָה יוֹכִיחוּ. שֶׁיֵּשׁ עִמָּהֶן שְׁבוּעָה וְאֵינוֹ מְדַבֵּר בִּתְבִיעַת מָמוֹן. דָּנִין אוֹיִין שֶׁיֵּשׁ עִמָּהֶן שְׁבוּעָה וְאֵין עִמָּהֶן כֹּהֵן מֵאוֹיִין כְּמוֹת אֵילּוּ. וְאַל יוֹכִיחוּ אוֹיֵי סוֹטָה שֶׁיֵּשׁ עִמָּהֶן אַף כֹּהֵן. אוֹיֵי בִיטּוּי שְׂפָתַיִם יוֹכִיחוּ שֶׁאֵינָן מְדַבְּרִין בִּתְבִיעַת מָמוֹן. דָּנִין אוֹיִין שֶׁעָשָׂה בָהֶן זָדוֹן כִּשְׁגָגָה מֵאוֹיִין כְּמוֹתָן. וְאַל יוֹכִיחוּ אוֹיֵי בִיטּוּי שְׂפָתַיִם שֶׁלֹּא עָשָׂה בָהֶן זָדוֹן כִּשְׁגָגָה. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר. יֵשׁ מֵאֵלֶּה חַייָב וְיֵשׁ מֵאֵלֶּה פָטוּר. דְּבַר מָמוֹן חַייָב וְשֶׁאֵינוֹ מָמוֹן פָּטוּר. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. חִייֵב כָּאן וְחִייֵב בְּפִקָּדוֹן. מַה פִקָּדוֹן אֵינוֹ מְדַבֵּר אֶלָּא בִתְבִיעַת מָמוֹן אַף כָּאן אֵינוֹ מְדַבֵּר אֶלָּא בִתְבִיעַת מָמוֹן.

Traduction

D’où sait-on que pour le serment de témoignage il soit seulement question de réclamations financières? On le sait, dit R. Eléazar, de ce qu’à ce sujet (Lv 5, 1) et au sujet du dépôt il y a répétition de la conjonction ou: comme les réclamations relatives au dépôt traitent d’affaires financières, il en est de même de celles du premier sujet. Ne peut-on pas déduire de la répétition de cette conjonction ou au sujet du meurtrier (Nb 35, 18 &21), que la Bible parle même de questions non financières? —Non, car pour le dernier les conjonctions ne sont pas exprimées au sujet d’un serment, tandis que l’analogie est établie plus haut entre 2 séries contenant chacune la question de serment (et toutes deux financières). Ne peut-on pas le déduire des conjonctions usitées pour la femme soupçonnées d’adultère (Nb 5, 14-19), pour laquelle il est question de serment, ou adjuration par le Cohen? —Non, car l’analogie existe seulement entre la série parlant de serment, sans la présence du cohen avec une série analogue, non autrement. Ne peut-on pas déduire des conjonctions ou employées au sujet du serment par mégarde, qu’il ne s’agit pas seulement de questions financières? Non, car on établit une analogie entre les cas, d’actes soit volontaires soit involontaires, comparés à d’autres de ce genre, non les serments par mégarde qui distinguent entre le fait conscient et l’involontaire. R. aqiba dit -interprétant l’expression de celles-ci, de (Lv 5, 5): pour quelques-unes des fautes en question il y aura culpabilité; pour d’autres, il n’y en aura pas: pour la question financière on sera coupable; autrement non. R. Simon dit (94)Sans recourir à l'analogie des séries de conjonction.: on est coupable en ce cas, comme pour le dépôt; puisque ce dernier n’est qu’une question d’argent, il n’est de même question ici que d’affaires d’argent.

Pnei Moshe non traduit

גמ' ומנין שאינו מדבר. בשבועת העדות אלא בתביעת ממון:

נאמר כאן אויים. והוא עד או ראה או ידע:

ונאמר אויים בפקדון. או בתשומת יד או גזל או עשק:

אויי רוצח יוכיחו. דכתיב או באיבה הכהו או השליך עליו בלא צדייה ונילף מהתם שאפי' אינו בתביעות ממון הכתוב מדבר:

אויי סוטה יוכיחו. או עבר עליו רוח קנאה או איש אשר תעבור עליו וגו' ויש עמהן שבועה והשביע הכהן את האשה:

שיש עמהן אף כהן. שהשבועה על פי כהן היא:

אויי ביטוי שפתים יוכיחו. להרע או להיטיב:

זדון כשגגה. בשבועת העדות ושבועת הפקדון חייב קרבן על המזיד כשוגג דלא כתיב בהו ונעלם אבל בביטוי שפתים ונעלם כתיב:

יש מאלה. דכתיב והיה כי יאשם לאחת מאלה:

חייב כאן וחייב בפקדון. ולא צריכא לן למיגמר מאויים:

הָיוּ עֲשָׂרָה. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. הָרִאשׁוֹן חַייָב וְכולָּן פְּטוּרִין. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. הָאַחֲרוֹן פָּטוּר וְכוּלָּן חַייָבִין. מָאן דָּמַר. רִאשׁוֹן חַייָב וְכולָּן פְּטוּרִין. כְּמָאן דָּמַר. תִּתְקַייֵם עֵדוּת בַּשְּׁאָר. מָאן דָּמַר. אַחֲרוֹן פָּטוּר וְכוּלָּן חַייָבִין. כְּמָאן דָּמַר. עֵדוּת שֶׁבָּֽטְלָה מִקְצָתָהּ בָּֽטְלָה כוּלָּהּ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. מַתְנִיתָה אָֽמְרָה כֵן. 21a הָיוּ שְׁתֵּי כִתֵּי עֵדִים. לֹא מַר אֶלָּא שְׁתַּיִם. הָא אַחַת עֵדוּת שֶׁבָּֽטְלָה מִקְצָתָהּ בָּֽטְלָה כוּלָּהּ.

Traduction

Si la série se compose de dix témoins qui nient tour à tour, selon un enseignement, le premier seul est coupable, et les autres sont dispensés; selon un autre enseignement, le dernier seul est dispensé, et les autres sont coupables. Le premier avis, déclarant le premier témoin seul coupable, se conforme à l’avis d’après lequel, dès qu’une partie de témoignage est annulée, le reste l’est aussi (93)Cf. (Makot 1, 7). (et tous les autres sont dispensés); le second avis, disant qu’en dehors du premier dispensé tous les autres sont coupables, se conforme à l’avis d’après lequel en cas d’annulation partielle, le témoignage subsiste par suite des témoins maintenus. En effet, dit R. Yossé, un enseignement confirme le premier avis: si de 2 séries de témoins l’une nie après l’autre, elles sont toutes deux coupables. Or, il en est ainsi en raison du caractère distinct de la 2e. Mais si tous les témoins ne forment qu’un groupe, tous sont dispensés après la négation du premier, car un témoignage annulé en partie l’est désormais au complet.

Pnei Moshe non traduit

היו עשרה. בכת א' וכפרו כולן בזה אחר זה:

הראשון חייב וכולן פטורין. כדמפרש ואזיל ונתחלפו השיטות בכאן וכצ''ל מ''ד ראשון חייב וכולן פטורין כמ''ד עדות שבעלה מקצתה בטלה כולה ומ''ד אחרון פטור וכולן חייבין כמ''ד תתקיים עדות בשאר. דבפ''ק דמכות פליגי ר' יוסי ורבנן גבי שנים ושלשה עדים ונמצא אחד מהן קרוב או פסול דבטלה כל העדות ור' יוסי סבר דבדיני ממונות תתקיים העדות בשאר ומדמה לה הש''ס דינא דהכא לדהתם דלמ''ד עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה כיון שכפר הראשון שבכת זו בטלה כל העדות ושוב אין כפירת האחרים כלום ולפיכך פטורין על כפירתן ומ''ד כולן חייבין כמ''ד תתקיים העדות בשאר ולפיכך חייבין שהרי עדותן היה מועיל וכפירתן כפירה היא מלבד האחרון שנשאר יחידי ואין עדותו כלום והלכך כפירתו לאו כפירה היא:

מתניתא אמרה כן. כהאי מ''ד דכל העדות שבכת אחת בטלה מכיון שכפר בו הראשון:

לא אמר אלא שתים. טעמא דהשנייה חייבת דכת בפני עצמה היא ואע''ג דכפרה הראשונה היא קיימת וכפירתן כפירה. הא אחת. הא אם היו הרבה עדים בכת א' מכיון שכפר הראשון האחרונים כולן פטורין דעדות שבטלה מקצתן בטלה כולה דאל''כ ליהוי רבותא טפי דאפי' בכת אחת גם האחרונים חייבין מלבד האחרון שבכולן:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source